אמר הקב"ה הכל מכם. כשושנה זו מפורחת ולבה למעלה, כך אתם כשתעשו תשובה ויהיה לבבכם למעלה כשושנה זו אני גואל אתכם

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, א', עמ' 284-285. קול קורא]:

"[…] אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו ש"ע אימתי אתה גואלנו. אמר הקב"ה: לכשתרדו במדרגה התחתונה אני גואל אתכם, דכתיב[1]: ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וגו'. וכתיב[2]: כי שחה לעפר נפשנו, מה כתיב בתריה: קומה עזרתה לנו. אמר הקב"ה הכל מכם. כשושנה זו מפורחת ולבה למעלה, כך אתם כשתעשו תשובה ויהיה לבבכם למעלה כשושנה זו אני גואל אתכם, שנאמר[3]: אהיה כטל לישראל, אימתי כשיפרח כשושנה עכ"ל. וק' דבפסוק ונקבצו לא יש שום רמז לירידה. אלא ר"ל לכשתרדו במדרגה התחתונה בענין הקיבוץ. כמונו היום בעוה"ר מפוזרים ומפורדים. ולא יש לנו אפילו ראש גולה כמו שהיה בימי הגלות. היינו האלף החמישי ואפילו במדינה אחת לא יש ראש אחד. כי אם כל עיר ועיר וכל כפר וכפר מלכות בפני עצמו, איש כל הישר בעיניו יעשה[4] מאן דאלים גבר להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

הפתח הוא שיקבצו ישראל אגודה אחת להשגיח בעסקי הקיבוץ

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 362-363. מבשר טוב]:

התערותא דלעילא תליא בהתערותא דלתתא, וכן אמרו רז"ל[1]: אמר הקב"ה לישראל פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם.

והפתח הוא שיקבצו ישראל אגודה אחת להשגיח בעסקי הקיבוץ, כמ"ש רז"ל ב"ר פ' צ"ח[2]: נעשו בני ישראל אגודה אחת התקינו עצמיכם לגאולה, והקב"ה יפתח כפתחו של אולם למען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותינו[3] […] להמשיך לקרוא

כל הקיצין כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה כללית שישובו ישראל לארץ. ואם לא יש פרנסה איך ישובו ישראל לארץ

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 518-519. ספר חיים]:

אמרו רז"ל[1] גדולה פרנסה יותר מן הגאולה, שהגאולה ע"י מלאך, שנא'[2]: וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ופרנסה ע"י הקב"ה, שנא'[3]: פותח את ידך ומשיע לכל חי רצון. ר"ל גדולה פרנסה יותר מן הגאולה, שאם לא יש פרנסה לא יש גאולה. מפני שכל הקיצין כלו[4] ואין הדבר תלוי אלא בתשובה כללית שישובו ישראל לארץ. ואם לא יש פרנסה איך ישובו ישראל לארץ להמשיך לקרוא

תחלה וראש לפדיון נפשנו חייבים כל ישראל ועטרותיהם בראשיהם אצילי בני ישראל לפקח ולהשגיח על פרנסת אחינו ב"י היושבים ראשונה במלכות שמים יושבי ארץ ישראל להמציא להם עבודה ומלאכה שיוכלו להתפרנס

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 578-580. מקיץ נרדמים]:

במזמור ק"ז: יאמרו גאולי ה' וגו' כתיב ד' פעמים הודו לה' חסדו כנגד ד' מלכיות והגאולה הרביעית ממלכות רביעית כתיב[1]: ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב. ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה, כדי שיוכלו להתפרנס. מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'[2] וכן כתיב[3]: זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה. צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם, כדי שיוכלו לשוב אלי. […] וכן כתיב[4]: ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם. להמשיך לקרוא

הקיבוץ הנבחר והמאושר יעשו את ארצנו הק' ארץ החירות, ויקראו דרור בארץ לכל יושביה מבלי הבדל דת העם

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 606-608. מעודד ענוים]:

ולמי כל חמדת ישראל הלא לשרינו האדירים אשר כח בהם לעמוד בהיכלי מלך. […] ולהם המצוה הזאת לבקש מאת מלכי הארץ, כמש' אב"א[1]: שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר. ובעזרתם לשפוך שיחה לפני כסא כבוד אדוננו השולטן להשיב לנו נחלת אבותינו בדבר קצוב לשנה או לצמיתות כאשר יהיה האופן, וניחא ליה לאדוננו להיות לו מדינה אחת מעבדים נאמנים עם חכם ונבון[2] אשר הם מושבעים ועמדים שלא ימרדו באדוניהם. ובני ישראל הם נאמנים על השבועה, זולת שיקרא שמנו על ארצנו ועל נחלת אבותינו למען יתעוררו ישראל הקרובים והרחוקים לשוב להסתופף בבית אלוהינו. והיה בתת ה' לנו את הארץ[3] יקחו אותה בדרך סחורה במכתבי אמנה [אקצייאן] ועיקר סחורת המכתבים היא ביד ישראל והם יתנו כבוד אמונה אומן לשטרי א"י. להמשיך לקרוא

ולא יזכרו עוד בשמם, ספרדים אשכנזים כי אם בשם ישראל יכונו ישראלים

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 609-610. מעודד ענוים]:

הזקנים אשר ימנו הקיבוץ הנבחר תהיה כל מעינם לבנות את בית ישראל באגודה אחת, כמו שיעד הנביא[1]: עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל, פי' רד"ק: האסיפה והקיבוץ הוא דומיא דבנין, עכ"ל, והמה ישגיחו על כל פרטי הדברים המפרידים אגודתנו. והם ישוו אותנו בכתב ולשון ותורה ומנהג להמשיך לקרוא

המצוה הראשונה לעולי גולה היא עבודת האדמה

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 644. רגלי מבשר]:

החברה הק' חברת ישוב א"י, עינם וליבם אל ההתחלה כי המצוה הראשונה לעולי גולה היא עבודת האדמה, כמ"ש ויקרא רבה פ' כ"ה[1]: אחרי ה' אלהיכם תלכו[2] וכו' מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה להמשיך לקרוא