[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 741-742. מכתב ("עברי אנכי" שנה ט' גליון ו', כ"א מרחשו"ן תרל"ג)]:
סעמלין, י"ד חשון שנת "את הברכה" אשר תשמעו.[1]
שלומי אמוני ישראל[2], ראשי גלות אריאל, החברה היקרה "כל ישראל חברים" הי"ו.
אדונים נכבדים! משפט החברה שכל אחד מהחברים חייב לפקח ולהשגיח בעניני החברה לקרב התועלת ולהרחיק נזק. ואני והעבד חבר נאמן לכל ישראל חברים הרהבתי בנפשי עוז[3] לחוות דעי לטובת חברתנו. ידעתי כי ידיכם מלאות עבודה בהשתדלות נמרצה להציל את אחינו ברומניא, לפי קוצר דעתי לא טובה העצה היעוצה[4] לשלחם לאמריקא להרחיקם ולהתיקם משורש קדושתנו מארצנו ומנחלת אבותינו, והיא לא תצלח[5] כי בזה אנחנו גורמים צער לאבינו שבשמים הבוחר בירושלים ולאבותינו הקדושים ישני חברון, ורחל אמנו לא תמנע קולה מבכי[6], וחלילה לחברת כל ישראל למעול מעל בה'. להמשיך לקרוא
רגלי מבשר 