מלכי העמים אדרבה יום יום יגדילו חסדם עמנו בכוח גבורתו ית'. ולכן השביע שלא יעלו כולם יחד להודיע שבחם של מלכויות

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, א', עמ' 240. מנחת יהודה, כ']:

"ועפ"י האמור נראה לתרץ קושיא אחת דאיתה בשה"ר[1] פסוק השבעתי אתכם[2] וכן בכתובות פ' י"ג[3]: שלש שבועות הללו למה. אחד שלא יעלו בחומה מן הגולה. פי' רש"י, ביד חזקה כולם יחד. וקשה דאיתה שם פסוק אני חומה[4] וכן בפ"ק דיומא[5]: אילו עלו ישראל כחומה מן הגולה לא חרב בהמ"ק להמשיך לקרוא

התשובה הכללית היא לפי הוראתו הראשונה שנשוב אל הארץ אשר יצאנו משם, כי היא בית חיינו.

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 326. פתח כחודה של מחט]:

ואף כי הנבואה הזאת נאמרה על גולי בבל כמו שפי' המבאר[1], יש בה גם על הגלות הזה כמ"ש רש"י[2]: סורו סורו צאו משם צאו מתוכה: מתוך הגלות, כל כל הנחמות האלו האחרונות אינן אלא על גלות האחרון, ע"ש. ועד כמ"ש המבאר, כי גם בימי עזרא הגיעה עת דודים לכנס נידחי ישראל, ומפני שלא שבו כולם לא היתה גאולתם שלימה להמשיך לקרוא

כל הקיצין כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה כללית שישובו ישראל לארץ. ואם לא יש פרנסה איך ישובו ישראל לארץ

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 518-519. ספר חיים]:

אמרו רז"ל[1] גדולה פרנסה יותר מן הגאולה, שהגאולה ע"י מלאך, שנא'[2]: וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ופרנסה ע"י הקב"ה, שנא'[3]: פותח את ידך ומשיע לכל חי רצון. ר"ל גדולה פרנסה יותר מן הגאולה, שאם לא יש פרנסה לא יש גאולה. מפני שכל הקיצין כלו[4] ואין הדבר תלוי אלא בתשובה כללית שישובו ישראל לארץ. ואם לא יש פרנסה איך ישובו ישראל לארץ להמשיך לקרוא

אדרבא היה לו להשביע את ישראל שיעלו חומה, כיון שבעון זה נחרב הבית

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 595. מעודד ענוים]:

ולכן השביע את ישראל שלא יעלו חומה מן הגולה כולם יחד[1], וקשה אמרו בגמ' יומא פ' א'[2] וכן שה"ש רבה[3], פסוק אני חומה: אלו עלו ישראל חומה מן הגולה לא נחרב הבית. א"כ אדרבא היה לו להשביע את ישראל שיעלו חומה, כיון שבעון זה נחרב הבית. אבל במצרים כתיב[4]: וימררו את חייהם בעבודה קשה. ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, וידע אלהים. וישלח את משה עבדו[5], באותות ובמופתים וביד חזקה[6] להוציא את בני ישראל מארץ מצרים[7] אעפ"י כן וחמושים עלו בני ישראל[8], אחד מחמישה או מחמישים. והאינם רוצים לצאת מתו בשלשת ימי האפילה. להמשיך לקרוא