כל הקיצין כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה כללית שישובו ישראל לארץ. ואם לא יש פרנסה איך ישובו ישראל לארץ

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 518-519. ספר חיים]:

אמרו רז"ל[1] גדולה פרנסה יותר מן הגאולה, שהגאולה ע"י מלאך, שנא'[2]: וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ופרנסה ע"י הקב"ה, שנא'[3]: פותח את ידך ומשיע לכל חי רצון. ר"ל גדולה פרנסה יותר מן הגאולה, שאם לא יש פרנסה לא יש גאולה. מפני שכל הקיצין כלו[4] ואין הדבר תלוי אלא בתשובה כללית שישובו ישראל לארץ. ואם לא יש פרנסה איך ישובו ישראל לארץ להמשיך לקרוא

תחלה וראש לפדיון נפשנו חייבים כל ישראל ועטרותיהם בראשיהם אצילי בני ישראל לפקח ולהשגיח על פרנסת אחינו ב"י היושבים ראשונה במלכות שמים יושבי ארץ ישראל להמציא להם עבודה ומלאכה שיוכלו להתפרנס

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 578-580. מקיץ נרדמים]:

במזמור ק"ז: יאמרו גאולי ה' וגו' כתיב ד' פעמים הודו לה' חסדו כנגד ד' מלכיות והגאולה הרביעית ממלכות רביעית כתיב[1]: ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב. ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה, כדי שיוכלו להתפרנס. מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'[2] וכן כתיב[3]: זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה. צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם, כדי שיוכלו לשוב אלי. […] וכן כתיב[4]: ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם. להמשיך לקרוא

הקיבוץ הנבחר והמאושר יעשו את ארצנו הק' ארץ החירות, ויקראו דרור בארץ לכל יושביה מבלי הבדל דת העם

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 606-608. מעודד ענוים]:

ולמי כל חמדת ישראל הלא לשרינו האדירים אשר כח בהם לעמוד בהיכלי מלך. […] ולהם המצוה הזאת לבקש מאת מלכי הארץ, כמש' אב"א[1]: שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר. ובעזרתם לשפוך שיחה לפני כסא כבוד אדוננו השולטן להשיב לנו נחלת אבותינו בדבר קצוב לשנה או לצמיתות כאשר יהיה האופן, וניחא ליה לאדוננו להיות לו מדינה אחת מעבדים נאמנים עם חכם ונבון[2] אשר הם מושבעים ועמדים שלא ימרדו באדוניהם. ובני ישראל הם נאמנים על השבועה, זולת שיקרא שמנו על ארצנו ועל נחלת אבותינו למען יתעוררו ישראל הקרובים והרחוקים לשוב להסתופף בבית אלוהינו. והיה בתת ה' לנו את הארץ[3] יקחו אותה בדרך סחורה במכתבי אמנה [אקצייאן] ועיקר סחורת המכתבים היא ביד ישראל והם יתנו כבוד אמונה אומן לשטרי א"י. להמשיך לקרוא

המצוה הראשונה לעולי גולה היא עבודת האדמה

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 644. רגלי מבשר]:

החברה הק' חברת ישוב א"י, עינם וליבם אל ההתחלה כי המצוה הראשונה לעולי גולה היא עבודת האדמה, כמ"ש ויקרא רבה פ' כ"ה[1]: אחרי ה' אלהיכם תלכו[2] וכו' מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה להמשיך לקרוא

גואל הראשון נקרא מב"י כי הוא יאסוף את חרפתנו והוא יקבץ פזורנו ויעשה אותנו לגוי אחד בהרי ישראל, והוא ימנה עלינו זקנים משגיחים בעניני הקיבוץ.

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 644-645. רגלי מבשר]:

כל אשר בשם ישראל יכונה הוא חבר לחברת כל ישראל חברים. וכל הנכנס בבריתו של אברהם אבינו הוא חבר לחברת ישוב ארץ ישראל. כי בברית המילה נתן ה' לאברהם מתנת הארץ, ושם חברה הוא זולת להוציא את ישראל מעבטיט הפירוד, כי כל קהילה היא מלכות בפני עצמה, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא[1], וזה היה התעוררות מן החברה היקרה כי ישראל חברים ליחד קהילות ישראל אגודה אחת.

א"ר יהושע בן לוי[2]: אמר הקב"ה לישראל אתם גרמתם להחריב את ביתי ולהגלות את בני, שאלו לשלום ירושלים ואני מוחל לכם להמשיך לקרוא

החברה הק' עליה לישב את הארץ בדרך כל הארץ, בדרך סחורה בשטרי אמונה (אקצייען). ובנו בתים ונטעו כרמים ויתקנו הדרכים ויעשו אניות ואמניות

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 654-655. שיבת ציון]:

אמר ר' חייא: כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קמעה קמעה (מעט מעט) כל מה שהיא רבה והולכת, שנאמר[1]: כי אשב בחושך ה' אור לי, ואתם[2] תלוקטו לאחד אחד בני ישראל. וכן כתיב[3]: ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. ר"ל לעשות התחלה טובה כל עיר ועיר ישלחו איש אחד לישב את הארץ, ואחד מעיר מזכה את כל העיר[4], שיזכו עמו להעלותו אל הארץ ואח"כ שנים ממשפחה, וכל מה שהיא רבה והולכת עד שאביא אתכם ציון.

התחלת הישוב הוא עבודת האדמה להמשיך לקרוא

ובעוה"ר נתפרדה אגודת ישראל לשני גוים חדשים גם ישנים, אוהבי החירות ושונאי החירות, אוהבי החדשות ושונאי החדשות

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 663-665. שיבת ציון]:

[…] ובאותו הפעם התעוררו כמה אנשים ואדוננו השר משה מונטיפיורי בראשם, לעשות ישוב בארץ ישראל לעבוד את האדמה ולעשות בתי מלאכות לפרנסת העניים עולי גולה, וקמו נגדם הצדיקים וגבאי ונשיאי ארץ ישראל ועכבו על ידם, טעמם ונמוקם לא הגיע אלינו, וחלילה לנו לחשוב עליהם תועה כי מפורסמים המה בחכמה, וראשית חכמתם יראת ה'[1], אבל יש להתרעם עליהם כי לא נתנו אל לבם לאמר אולי אצבע אלהים הוא[2] לקיים הבטחתו: ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא. להמשיך לקרוא