אמר הקב"ה הכל מכם. כשושנה זו מפורחת ולבה למעלה, כך אתם כשתעשו תשובה ויהיה לבבכם למעלה כשושנה זו אני גואל אתכם

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, א', עמ' 284-285. קול קורא]:

"[…] אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו ש"ע אימתי אתה גואלנו. אמר הקב"ה: לכשתרדו במדרגה התחתונה אני גואל אתכם, דכתיב[1]: ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וגו'. וכתיב[2]: כי שחה לעפר נפשנו, מה כתיב בתריה: קומה עזרתה לנו. אמר הקב"ה הכל מכם. כשושנה זו מפורחת ולבה למעלה, כך אתם כשתעשו תשובה ויהיה לבבכם למעלה כשושנה זו אני גואל אתכם, שנאמר[3]: אהיה כטל לישראל, אימתי כשיפרח כשושנה עכ"ל. וק' דבפסוק ונקבצו לא יש שום רמז לירידה. אלא ר"ל לכשתרדו במדרגה התחתונה בענין הקיבוץ. כמונו היום בעוה"ר מפוזרים ומפורדים. ולא יש לנו אפילו ראש גולה כמו שהיה בימי הגלות. היינו האלף החמישי ואפילו במדינה אחת לא יש ראש אחד. כי אם כל עיר ועיר וכל כפר וכפר מלכות בפני עצמו, איש כל הישר בעיניו יעשה[4] מאן דאלים גבר להמשיך לקרוא

הקיבוץ הנבחר והמאושר יעשו את ארצנו הק' ארץ החירות, ויקראו דרור בארץ לכל יושביה מבלי הבדל דת העם

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 606-608. מעודד ענוים]:

ולמי כל חמדת ישראל הלא לשרינו האדירים אשר כח בהם לעמוד בהיכלי מלך. […] ולהם המצוה הזאת לבקש מאת מלכי הארץ, כמש' אב"א[1]: שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר. ובעזרתם לשפוך שיחה לפני כסא כבוד אדוננו השולטן להשיב לנו נחלת אבותינו בדבר קצוב לשנה או לצמיתות כאשר יהיה האופן, וניחא ליה לאדוננו להיות לו מדינה אחת מעבדים נאמנים עם חכם ונבון[2] אשר הם מושבעים ועמדים שלא ימרדו באדוניהם. ובני ישראל הם נאמנים על השבועה, זולת שיקרא שמנו על ארצנו ועל נחלת אבותינו למען יתעוררו ישראל הקרובים והרחוקים לשוב להסתופף בבית אלוהינו. והיה בתת ה' לנו את הארץ[3] יקחו אותה בדרך סחורה במכתבי אמנה [אקצייאן] ועיקר סחורת המכתבים היא ביד ישראל והם יתנו כבוד אמונה אומן לשטרי א"י. להמשיך לקרוא

גדול היום שיקבצו ישראל לעשות קולוניות לחרוש ולזרוע ולבנות ולנטוע

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 741-742. מכתב ("עברי אנכי" שנה ט' גליון ו', כ"א מרחשו"ן תרל"ג)]:

סעמלין, י"ד חשון שנת "את הברכה" אשר תשמעו.[1]

שלומי אמוני ישראל[2], ראשי גלות אריאל, החברה היקרה "כל ישראל חברים" הי"ו.

אדונים נכבדים! משפט החברה שכל אחד מהחברים חייב לפקח ולהשגיח בעניני החברה לקרב התועלת ולהרחיק נזק. ואני והעבד חבר נאמן לכל ישראל חברים הרהבתי בנפשי עוז[3] לחוות דעי לטובת חברתנו. ידעתי כי ידיכם מלאות עבודה בהשתדלות נמרצה להציל את אחינו ברומניא, לפי קוצר דעתי לא טובה העצה היעוצה[4] לשלחם לאמריקא להרחיקם ולהתיקם משורש קדושתנו מארצנו ומנחלת אבותינו, והיא לא תצלח[5] כי בזה אנחנו גורמים צער לאבינו שבשמים הבוחר בירושלים ולאבותינו הקדושים ישני חברון, ורחל אמנו לא תמנע קולה מבכי[6], וחלילה לחברת כל ישראל למעול מעל בה'. להמשיך לקרוא