אמר הקב"ה הכל מכם. כשושנה זו מפורחת ולבה למעלה, כך אתם כשתעשו תשובה ויהיה לבבכם למעלה כשושנה זו אני גואל אתכם

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, א', עמ' 284-285. קול קורא]:

"[…] אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו ש"ע אימתי אתה גואלנו. אמר הקב"ה: לכשתרדו במדרגה התחתונה אני גואל אתכם, דכתיב[1]: ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וגו'. וכתיב[2]: כי שחה לעפר נפשנו, מה כתיב בתריה: קומה עזרתה לנו. אמר הקב"ה הכל מכם. כשושנה זו מפורחת ולבה למעלה, כך אתם כשתעשו תשובה ויהיה לבבכם למעלה כשושנה זו אני גואל אתכם, שנאמר[3]: אהיה כטל לישראל, אימתי כשיפרח כשושנה עכ"ל. וק' דבפסוק ונקבצו לא יש שום רמז לירידה. אלא ר"ל לכשתרדו במדרגה התחתונה בענין הקיבוץ. כמונו היום בעוה"ר מפוזרים ומפורדים. ולא יש לנו אפילו ראש גולה כמו שהיה בימי הגלות. היינו האלף החמישי ואפילו במדינה אחת לא יש ראש אחד. כי אם כל עיר ועיר וכל כפר וכפר מלכות בפני עצמו, איש כל הישר בעיניו יעשה[4] מאן דאלים גבר להמשיך לקרוא

אין ישראל אלא בארץ, ואין ה' אלהינו אלא בארץ, ואין ה' אחד אלא בארץ, ואין כובד מלכותו אלא בארץ

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 517. ספר חיים]:

[…] חדשים זה מקרוב באו[1], החפצים בהשחתת עולם, המסיתים הנבערים הסובבים בערים ובמדינות להסית ולהדיח הצודים נפשות נקיים ברצי כסף[2]. כי לפי דעתם החפשית והמשולחת הם עושים נחת רוח לאדוני הארץ כי ידיחו את ישראל מעל ה', והם עושים בנפשם שקר[3] כי אצל מלכי הארץ הוא משוקץ ומתועב הממיר דתו, ואינו נאמן למלכו האינו נאמן לאלוהו.

בני אמי נחרו בי ניחר גרונם דבטלו ק"ש, מתרעם הכתוב על רבותינו הק' היראים והשלמים אשר אמרנו בצלם נחיה להמשיך לקרוא

גואל הראשון נקרא מב"י כי הוא יאסוף את חרפתנו והוא יקבץ פזורנו ויעשה אותנו לגוי אחד בהרי ישראל, והוא ימנה עלינו זקנים משגיחים בעניני הקיבוץ.

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 644-645. רגלי מבשר]:

כל אשר בשם ישראל יכונה הוא חבר לחברת כל ישראל חברים. וכל הנכנס בבריתו של אברהם אבינו הוא חבר לחברת ישוב ארץ ישראל. כי בברית המילה נתן ה' לאברהם מתנת הארץ, ושם חברה הוא זולת להוציא את ישראל מעבטיט הפירוד, כי כל קהילה היא מלכות בפני עצמה, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא[1], וזה היה התעוררות מן החברה היקרה כי ישראל חברים ליחד קהילות ישראל אגודה אחת.

א"ר יהושע בן לוי[2]: אמר הקב"ה לישראל אתם גרמתם להחריב את ביתי ולהגלות את בני, שאלו לשלום ירושלים ואני מוחל לכם להמשיך לקרוא

ובעוה"ר נתפרדה אגודת ישראל לשני גוים חדשים גם ישנים, אוהבי החירות ושונאי החירות, אוהבי החדשות ושונאי החדשות

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 663-665. שיבת ציון]:

[…] ובאותו הפעם התעוררו כמה אנשים ואדוננו השר משה מונטיפיורי בראשם, לעשות ישוב בארץ ישראל לעבוד את האדמה ולעשות בתי מלאכות לפרנסת העניים עולי גולה, וקמו נגדם הצדיקים וגבאי ונשיאי ארץ ישראל ועכבו על ידם, טעמם ונמוקם לא הגיע אלינו, וחלילה לנו לחשוב עליהם תועה כי מפורסמים המה בחכמה, וראשית חכמתם יראת ה'[1], אבל יש להתרעם עליהם כי לא נתנו אל לבם לאמר אולי אצבע אלהים הוא[2] לקיים הבטחתו: ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא. להמשיך לקרוא

הן בעונותינו מן היום ההוא נתיאשו אחינו מן הגאולה והרוח החדשה נהפכה לרוח עועים ותעתועים, והסיחו דעתם לדבר אחר, מתיקון העולם לתיקון התורה

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 674. מנחם ציון]:

הן בעונותינו מן היום ההוא נתיאשו אחינו מן הגאולה והרוח החדשה נהפכה לרוח עועים ותעתועים, והסיחו דעתם לדבר אחר, מתיקון העולם לתיקון התורה, ושנת תר"ד נפל משמים הלל בין שחר[1], והתאספו הרבנים בברוינשוואייג והולידו אל הרעפ'ורם ושם נאמרו הדברים הרעים אך שקר נחלו אבותינו[2] ואין להם משיח לישראל, והגאולה היא שנהיה כגוים להמשיך לקרוא