מלכי העמים אדרבה יום יום יגדילו חסדם עמנו בכוח גבורתו ית'. ולכן השביע שלא יעלו כולם יחד להודיע שבחם של מלכויות

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, א', עמ' 240. מנחת יהודה, כ']:

"ועפ"י האמור נראה לתרץ קושיא אחת דאיתה בשה"ר[1] פסוק השבעתי אתכם[2] וכן בכתובות פ' י"ג[3]: שלש שבועות הללו למה. אחד שלא יעלו בחומה מן הגולה. פי' רש"י, ביד חזקה כולם יחד. וקשה דאיתה שם פסוק אני חומה[4] וכן בפ"ק דיומא[5]: אילו עלו ישראל כחומה מן הגולה לא חרב בהמ"ק להמשיך לקרוא

מכלל המצוה הזאת למנות זקנים שיעמידו הקיבוץ וישוו אותנו ובכתב ולשון ותורה ומנהג, שאין אהבה אלא בדומים

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, א', עמ' 248-249. מנחת יהודה, כ"ט]:

"[…] שהמצוה שרוב התורה כלולה בה היא אהבת האחוה, שנהיה אוהבים לכל א' מישראל כנפשנו, ונהיה חסים איש על רעהו. ומכלל המצוה הזאת למנות זקנים שיעמידו הקיבוץ וישוו אותנו ובכתב ולשון ותורה ומנהג, שאין אהבה אלא בדומים ולא תהיה תורתנו ועבודת אלהינו מנהג ספרד אשכנז פולין צרפת איטליא וכדומה. להמשיך לקרוא

האומר שראשית הגאולה תהיה ע"י משיח בן דוד כמו שמקוים דלת עמי הארץ, הוא כמי שאומר שקודם אור הבוקר יזרח השמש

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, א', עמ' 254-255. מנחת יהודה, ל"ד]:

" ולא תעלה על דעתך שהקץ והגאולה והישועה והנחמה וביאת משיחנו הם שמות נרדפים ויבא הכל בבת אחת וביום אחד. כי לכל יש קצה וגבול ועת וזמן לכל חפץ[1]. כמו שאנו אומרים בסליחה א"ש קרב לנו קץ הגאולה. כי ראשיתה דבר מועט שאינו מורגש להמשיך לקרוא