מכלל המצוה הזאת למנות זקנים שיעמידו הקיבוץ וישוו אותנו ובכתב ולשון ותורה ומנהג, שאין אהבה אלא בדומים

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, א', עמ' 248-249. מנחת יהודה, כ"ט]:

"[…] שהמצוה שרוב התורה כלולה בה היא אהבת האחוה, שנהיה אוהבים לכל א' מישראל כנפשנו, ונהיה חסים איש על רעהו. ומכלל המצוה הזאת למנות זקנים שיעמידו הקיבוץ וישוו אותנו ובכתב ולשון ותורה ומנהג, שאין אהבה אלא בדומים ולא תהיה תורתנו ועבודת אלהינו מנהג ספרד אשכנז פולין צרפת איטליא וכדומה. כי תורתנו אינה משפט אלהי העמים ח"ו כי אם משפט אלהי הארץ הקדושה. והעבודה אשר תיטב בעיני הזקנים[1] ההיא תקרא מנהג ישראל, וזש"ה[2]: ה' אלהינו בעלונו אדונים זולתך לבד בך נזכיר שמך. ר"ל בעלונו אדונים ואנו מתיחסים אליהם מצד ארץ מגורנו ספרדים אשכנזים צרפתים וכדומה. לבד בך, מה שהוא עבודתך נזכיר שמך מנהג ישראל ולא מנהג ספרד אשכנז. וזש"ה[3]: והסירותי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד, בשמם ספרדים אשכנזים וכדומה. כי הדבר הזה מהוה פירוד ושנאה בינינו. ומציון תצא התורה הזאת[4] כי הדרים בארץ ישראל והבאים אליה לא יזכרו עוד בשם הבעלים, כי אם בשם ישראל יכונו ישראלים למען יתנהגו באהבה ובאחוה כנימוס הקיבוץ, וזהו התיקון הראשון. […]"


[1] על פי אסתר, ב', ד'

[2] ישעיהו, כ"ו, י"ג

[3] הושע, ב', י"ט

[4] על פי ישעיה, ב', ג'

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s