הן בעונותינו מן היום ההוא נתיאשו אחינו מן הגאולה והרוח החדשה נהפכה לרוח עועים ותעתועים, והסיחו דעתם לדבר אחר, מתיקון העולם לתיקון התורה

[כתבי ר' יהודה אלקלעי, ב', עמ' 674. מנחם ציון]:

הן בעונותינו מן היום ההוא נתיאשו אחינו מן הגאולה והרוח החדשה נהפכה לרוח עועים ותעתועים, והסיחו דעתם לדבר אחר, מתיקון העולם לתיקון התורה, ושנת תר"ד נפל משמים הלל בין שחר[1], והתאספו הרבנים בברוינשוואייג והולידו אל הרעפ'ורם ושם נאמרו הדברים הרעים אך שקר נחלו אבותינו[2] ואין להם משיח לישראל, והגאולה היא שנהיה כגוים, ואמרו אין תורה מן השמים, עד שהעיזו לומר לבטל שבת ומילה שהם אות לישראל, והשפחה החרופה הבקורת העיזה פניה לבקר את התורה ואת האמונה ואת המצות ואת התפילות ולהטיל מום בקדשי שמים, כל זה הוא פרי יאוש הגאולה אשר עכבו אותה הצדיקים בהיסח הדעת.


[1] על פי ישעיה, י"ד, י"ב

[2] ירמיה, ט"ז, י"ט

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s